יש משהו קצת אחר בלשתול פקעת. אנחנו מכניסים לאדמה דבר קטן, שקט וכמעט חסר צבע, מכסים אותו, משקים וממשיכים הלאה. במשך שבועות נדמה שלא קורה שם שום דבר. אבל מתחת לפני האדמה, במקום שאנחנו לא יכולים לראות, הטבע כבר התחיל לעבוד.
ואז מגיע הבוקר הזה שבו פתאום מבצבץ משהו ירוק. אחריו עוד אחד. ולאט לאט, בלי הרבה רעש, הגינה או המרפסת מתחילות להשתנות.
אולי בגלל זה אנחנו כל כך אוהבים פקעות כאן ביודפת. הן מזכירות לנו שיופי לא תמיד צריך להגיע מיד.







